האפשרות לבוא במגע קרוב כלכך אל עצמינו נעים בתוך הדיונה החולית, מתוך אמון וויתור על החזקות מיותרות, מאפשרת מציאת משענות ותמיכות חדשות בתודעה ובתנועת הגופרוח שאנו. באמצעות התרגול בתנועה עם החול, ניתן לזכות באמון שבתנועת הגוף המתחדשת והמרפאה, כחלק משינוי גדול שאנו חלק ממנו. המפגש מתחולל על קרקע לא יציבה, הכפופה לתנאי הרוח, מתוך לקיחת האחריות לעדכון הדריכה במסלול חיינו. 

לעיתים נחווה הגוף כמיכל פרטי ובדיד המגן על ה"אני" מכל העולם.

לעיתים נדמה את עצמינו, כיחידה מופרדת ועצמאית הכלואה באשליית - 'האני השולט בכל'.

התנועה הקשובה בדיונה מזמינה אותנו להתמסר למגע המלטף של הגרגירים. התחושה הסנסורית העדינה, מעוררת את תשומת הלב לעונג לאור המגע בעור. מתוך הקשבה לפתחים זעירים במעטפת שלנו, נולדת קבלת הנוכחות / המשקל שלנו, המוזמן לוותר על ההתנגדות לכח הכבידה היוצר חיים ומוות ולפגוש את החיים זורמים דרכינו, בעוצמה ושמחה.

באופן חלקיקי ומגורען, חווה כל תא בגוף את המשענת שמציע החול, הקוראת לו להניח את מסעות הדרך

ולהתמסר לתנועה ולשינוי מרגע לרגע. 

ברווח שבין בניה ופירוק, נתמסר למורד שמציעה הדיונה ונצטרף בגלגול. 

ההתבוננות במתחולל בזמן 'הנפילה' מסייע לנו בקבלת השימטה והעזיבה, כהזדמנות להרחבת מנעד התנועה ופגישת 'הפרידה' המלווה את הדרך באשר היא. המגע העוטף של החול, כחיבוק אוהב של אמאדמה מזמן אפשרויות מגוונות; 

לנוע בחופש בתווך שבין עשיה ואי עשיה, בין רפיון ועירות המזמין למקום מרתק בו אין שניים. מרחב בו הריק והמלא רוקדים יחדיו על קשת היצירתיות ללא חציצה. 'הפנוי' זמין לכל נביעה, 'הריק' יכול להכיל את כל הריקודים המבקשים להתחולל ולמלא אותנו בתשוקה וחיות. המעברים הזורמים בין 'הריק' ו'המלא' מגלים את תחושת האחד, השלם, ללא שיפוטיות ומתוך קבלה עמוקה להיות הנולד ומת בכל רגע. הודיה ופליאה.