כמו צופה מסוקרן וחכם מתבוננת בנו האבן, רואה לעומקם את הרבדים העתיקים שבגופינו ומהדהדת בשפתה העל זמנית את כל מה שהיינו ונהיה בעת אחת - עכשיו. בדרכה הנוקשה מלמדת האבן מהי רכות. היא מזמינה אותנו לפרום את השריון שעטינו עם הזמן ולהחשף אל המפגש האינטימי והקרוב עם עצמינו.

שתיקתו של הסלע מעוררת אותנו לקשב עמוק אשר ממנו יכולות לנבוע כל התנועות. מקום בו מתוך אי העשיה ניתן להתבונן ברקמה העדינה של היותינו ולזמן ריקודים קשובים לחומר איתן וחשוף. בתנועה עם האבן, מתבקש הגוף למצוא מחדש את הגמישות, הרכות, היצירתיות וארגונו מחדש מרגע לרגע, כהיענות לסביבה הניצבת איתנה למולו. 

​