בתור פרפורמרית הסקרנית לנוע במרחב החשוף וה"לא נודע" של עולם האילתור אני מוצאת את עצמי מכריעה פעם אחר פעם, יש שיאמרו מרגע לרגע, הכרעה הקובעת באיזה אופן להרקד ברגע.

בהחלט יתכן שמעצם ההכרעה תעלה תובנה משמעותית, אך זו תאלץ אותי ברגע הבא להתפנות לטובת ההכרעה הבאה. כיצד אני נעה? כיצד אני רוקמת את הריקוד בעודי מחוללת אותו?.

שכלול היכולת לאלתר ולהכריע (ואולי ניתן לכנות זאת בצורה המעט מליצית של "אמנות ההכרעה")

היא הדבר הקרוב ביותר לידע שמציעה מסורת הזן וגם אומנות האמפרוביזציה.

היצירה הנולדת מרגע לרגע, לומדת עצמה תוך כדי תנועה. ידע שאינו קודם למעשה אלא הוא במעשה. ההכרעה היא ניסיון שמצריך בחינה חוזרת תוך כדי תנועה. היא מבקשת נוכחות בתשומת לב ערה בתוך המעשה המשהה את התגובה, ולכן ניתן לראות בה ידע דינאמי.

לא ניתן ללכוד את הידע הזה אבל ניתן לרקוד אותו.