ים

גופי מנפה לאיטו את סימניו.

כה חזק הרצון לסגל את תכונות המים, אך גם

הצלולים שבהם

צופנים רעד.

רחל פורמן - אלירז

התנועה על קו החוף מפגישה אותנו עם המים ומזמינה אותנו לחוות תנועה המניעה את הגוף "מבחוץ".

תנועה זו מעוררת את תשומת הלב אל המים "מבפנים", שהרי אנחנו 70% מים.

זו הזמנה להתבוננות בתנועת הגוף על סך חלקיו המתארגנים לכדי ריקוד באופנים בלתי צפויים, ולא מוכרים.

המגע עם חווית הרחמיות נטולת השליטה מולידה במשתתפים תחושות עמוקות של זיכה לחיבוק הגדול שתמיד ימצאו בו כוחות ריפוי ותמיכה.

כך, בהיותינו נטולי שיפוטיות והתניות מוקדמות, מוצף הגוף ורוקד את תנועות הגלים המשתנות.

גוף הנע במיכל מים מכיל ותומך מאפשר לנו למסור את המשקל באופנים חדשים ולזכות בגילוי יצירתי מרענן של תצריפי ספירלות הנעות ומניעות אותנו.

הסדר החדש שנולד בגוף מתוך חווית הוויתור, מאפשר את הרחבת הגבולות שבהם אנו מורגלים להיות ולנוע במרחב לא ידוע בו אנו חלק מהתרחשות גדולה.

השראה - ההתבוננות במים ובהשתנותם מאירה באור חדש את מרקם ההווה המתהווה לנוכח ההשתקפויות. המשתתפים לוקחים חלק פעיל בתהליך טרנספורמטיבי המתחיל בהזמנה לאיבוד השליטה והכיוון, אל עבר תחושה זכה ובראשיתית של בריאה.

 

"בהיותי אקטיבי וער על סף כאוס, זכיתי בריקודים יצירתיים הנובעים מן המצולות"                                                            א.נ

1/1