'" לא  ניתן  ללכוד  את  הידע  הזה,  אבל  ניתן  לרקוד  אותו"                                                                                                    

 איריס נייס

 'שפת האלתור'  היא שפה בה ההיות נתפס כתהליך הכפוף לשינוי ולסדר הנברא בכל רגע. היות מתוך הקשבה לתשוקה ולרצון הפרטי תוך ריקוד עדין עם ההיענות לסביבה, כשברקע קיימת הסכמה לבחון מחדש את הנתונים בכל רגע ולעדכן מסלולים על 'אי הידיעה'.

באחר מתפיסת העצמי כישות סטטית שאינה כפופה לתנועה, החווה עצמה מופרדת מקיום משתנה תדיר, מציעה שפת האילתור מרחב בו ניתנת לנו הזדמנות לטבול לעומק בריקוד המובא ללא שיפוטיות, ומתוך סקרנות לנוע עם השינוי בכל רגע כבסיס, כמפגש עם היוצר שבנו וכנוכחות בעולם.

חווית השעשוע והמשחקיות מאפשרת להפוך שמים וארץ ולחוות דברים חדשים. נוכל לסמוך על הרגע והזמנותיו, לאבד את דרכנו בבטחה ולשוב בתום התרגול אל תחומי המוכר אם כי באופן אחר.

התרגול של שפת האלתור מציע מידע רב המתגלה רק בזמן אמת.

מידע זה מאיר באופן חדש את המפגש הרוטט עם החיים ומאפשר אמון בביטויי הגוף והרוח הנולדים בנו בכל עת. 

אומנות האלתור כפרפורמנס בונה מרחב קשוב ודינמי המזמין לחלוק במפגש עם ה'אחר' (הסביבה והקהל) את ההתרחשות, התנועה, הרגש, הדימוי והתחושה המתהווה בגוף ובתודעה בזמן התהוותה. 

התרגול של מתן אמון ברגע על שלל הצעותיו, מאפשר לאבד את הדרך בבטחה ולשוב בתום הריקוד אל תחומי המוכר אם כי באופן אחר. בגוף המחולל את המתרחש בו, הנתון כל העת במפגש עם המתבונן/הצופה, נרקמים עולמות נסתרים. רזים אלו מתגלים ונחשפים רק בזמן אמת. מתוך תרגול של תשומת לב ערה, מלווה הריקוד הנולד ב'אי הידיעה' כתהליך מרגע הבריאה, עם הצמיחה וההתפתחות שלו ומלווה גם בפרידה - בהתפנות וגם בחסד ההיולדות של העכשיו החדש. התבוננות זו בריקוד כתהליך של תנועות המחוללות את הגוף, מזמנת מגע אותנטי וראשוני הנחשף לעיני המתבונן. 

באופן הזה יוצרים האומן והקהל - תקשורת יחודית המתרחשת בעת המפגש בין המופיע לעצמו ולסביבתו.