דוממת, עתיקה ועוצמתית.

אבן

בְּלֵב הַמִּטָּה / רבקה מרים

בְּלֵב הַמִּטָּה, אָמַר הַחוֹקֵר, יֵשׁ אֶבֶן.

גַּם בְּלֵב הַסָּדִין. וּבְלֵב הַצִּיפָּה.

בְּלֵב הַנָּהַר, אָמַר הַחוֹקֵר

יֵשׁ אֶבֶן.

גַּם בְּלֵב הַמַּלְקוֹשׁ וְהַיּוֹרֶה וְהַטִּפָּה.

בְּלֵב הַקְּלִפָּה

אָמַר הַחוֹקֵר, יֵשׁ אֶבֶן

וּבְלֵב הַפְּרִי. וְהַגַּרְעִין. וְהֶעָנָף.

בְּלֵב הַכָּנָף

אָמַר הַחוֹקֵר, יֵשׁ אֶבֶן.

וּבְלֵב הַמַקּוֹר.

וּבְלֵב הַאֶבֶן, אָמַר הַחוֹקֵר

יֵשׁ חֹר.

כמו צופה מסוקרן וחכם מתבוננת בנו האבן, רואה לעומקם את הרבדים העתיקים שבגופינו ומהדהדת בשפתה העל זמנית את כל מה שהיינו ונהיה בעת אחת - עכשיו. בדרכה הנוקשה מלמדת האבן מהי רכות. היא מזמינה אותנו לפרום את השריון שעטינו עם הזמן ולהחשף אל המפגש האינטימי והקרוב עם עצמינו.

שתיקתו של הסלע מעוררת אותנו לקשב עמוק אשר ממנו יכולות לנבוע כל התנועות. מקום בו מתוך אי העשיה ניתן להתבונן ברקמה העדינה של היותינו ולזמן ריקודים קשובים לחומר איתן וחשוף. בתנועה עם האבן, מתבקש הגוף למצוא מחדש את הגמישות, הרכות, היצירתיות וארגונו מחדש מרגע לרגע, כהיענות לסביבה הניצבת איתנה למולו. 

Show More