כך לחיות | יהודה עמיחי
להכניס יד אל תוך
החוץ האינסופי של העולם
להפוך את החוץ לפְנים
את העולם לחדר
את האלוהים לנשמה קטנה
בתוך הגוף האינסופי
כותבת משתתפת
שומרת את הלב שלי פתוח
אני נזכרת.
אני נזכרת ברכות שעטפה אותי ברחם,
בתוך סמיכות של אי הידיעה
על דברים כמו רוע ושנאה.
אני נזכרת שבתוך כל איש שמחזיק כלי נשק יש פירורים של חול שרוצים להתנשק.
אני נזכרת שלכל אדם יש איפשהו חיבוק בעולם הזה ובסוף הוא יגיע אליו.
אני נזכרת בכוחות של חיים שעברו דרכי.
אני נזכרת בעיניים של ליה לב כשהיא מסתכלת על צמרת של עץ וברור לה שהן שותפות לדרך.
אני נזכרת בעור שהתקלף ממני אחרי שרקדתי עם אקליפטוס מתקלף.
אני נזכרת שאמרתי לעצמי שאני תמיד אוהב אותי והתכוונתי לזה.
אני נזכרת שיש קסמים בעולם ויש ניסים, יש.
אני נזכרת בעיניים הקטנות והכחולות של סבתא שלי, שהולכות ונהיות קטנות והכחול אותו כחול.
אני נזכרת
ושוכחת
ונזכרת